פסק-דין בתיק ת"א 2513-05

1.         תביעה לפיצוי התובע בגין נזקיו שנגרמו לו כתוצאה מפגיעתו בתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975.

2.         התובע - יליד 22.10.93, בן תשע ביום התאונה, היה מעורב בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.7.2003. באותו יום, פגע רכב נהוג בידי הנתבעת מס' 1 בתובע בהיותו הולך רגל ברחוב הנשיא בחדרה. עפ"י החומר הרפואי שלפניי, הובהל התובע לבית החולים "הילל יפה" ואושפז עד ליום 28.7.2003 (ראו ת/2).

3.         עפ"י המסמכים הרפואיים (ת/2) עולה, כי התובע נזקק לסדרת טיפולים לאחר שנגרמו לו "מספר חתכים בקרקפת, שני חתכים עמוקים באזור פרונטאלי- הימטומה באזור אוקציפטלי" (סיכום אשפוז מיום 28.07.03). במהלך אשפוזו בוצעו לתובע בדיקת סי.טי מוח, ע"ש צווארי וחזה ובטן, מבלי שנמצאו ממצאים פתולוגיים. כאמור, עפ"י סיכום האשפוז המהווה חלק מת/2, שוחרר התובע לביתו במצב כללי טוב.

4.         לאחר התאונה, נשמעו מפי הוריו של הקטין תלונות בדבר שינוי בהתנהגותו של התובע. כך מצאנו כי התובע, בעצמו או באמצעות הוריו, התלונן על סיוטי לילה וכאבי ראש (מסמך מיום 25.3.2003- המהווה חלק מת/2), על פחדים, אי שקט וסף גירוי נמוך (ראו מסמך קופ"ח לאומית המהווה חלק מת/2) , על החמרה בבעיות ריכוז וקשב שהיתה קיימת לפני התאונה (ראו סיכום ייעוץ המחלקה הנוירולוגית בבית החולים רמב"ם מיום 22.10.2003), ומבעיות התנהגות אחרות (ראו מסמך מאותה מחלקה מיום 14.3.2004 המהווה אף הוא חלק מת/2). עוד עולה מן המסמכים כי התובע התלונן על הפרעות בדיבור (מסמך מן המחלקה הנוירולוגית מיום 5.7.2004).

חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט:

5.         לאחר הגשת תביעתו, ביום 8.10.2006 מינה בית המשפט מומחה בתחום הפסיכיאטרי- פרופ' ש. טיאנו (להלן : " המומחה"). יצויין עוד, כי בית המשפט לא מצא ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי (ראו החלטה מיום 23.6.2008).

6.         שתי חוות דעת נתן המומחה; עפ"י חוות דעתו הראשונה מיום 26.12.2007 קבע המומחה כי עוד בהיותו של התובע בגיל 3 אובחן כמי שסובל מבעיות קשב וריכוז, ובינואר 2003, דהיינו לפני התאונה, אובחן התובע כמי שסובל מ- ADHD . המומחה מטעם בית המשפט סקר את סדרות הטיפולים שעבר התובע לאחר התאונה והגיע לידי מסקנה כי אצל התובע הופיעה לאחר התאונה "תסמונת דחק בתר חבלתית". בבוא המומחה לקבוע את הנכות שנותרה לתובע עקב התאונה, קובע הוא כי קיימת אצל התובע הפרעות קשב וריכוז מולדות שהיו קיימת עוד לפני התאונה.  בנוסף, קבע המומחה כי תסמונת דחק בתר חבלתית גרמה לנכות זמנית בשיעור 10% למשך שלוש שנים מיום התאונה. לאחר חלוף שלוש שנים מיום התאונה, קבע המומחה כי לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה.

7.         התובע הפנה למומחה שאלות הבהרה, לרבות מסמכים נוספים שהצטברו אצל התובע ואשר מעידים, כך לטענת התובע, על נכות בתחום הפסיכיאטרי. ביום 30.12.2009 קבעתי כי על המומחה להבהיר תשובותיו לשאלות ההבהרה באופן שייקבע אם לאור החומר הרפואי החדש ישנו מקום לבדיקת התובע בשנית. עקב תשובת המומחה מיום 15.1.2010 (שלא היתה ברורה דיה) ובעקבות בקשה נוספת שהגיש התובע והמסמכים שעליהם נסמכה הבקשה לבדיקה חוזרת (ת/3), הוריתי בהחלטתי מיום 21.3.2010 כי התובע ייבדק בשנית ע"י המומחה, כאשר הוצאות המומחה בגין הבדיקה הנוספת יוטלו על התובע.

8.         למומחה הועברו מסמכים נוספים ורבים, לרבות אלה שהוגשו לתיק בית המשפט וסומנו ת/6. בטרם מתן חוות דעתו, ביקש המומחה להעביר את התובע "טסט פסיכו דיאגנוסטי", אשר הצביע על "הפרעת אישיות בעלת רמת ארגון גבולית עם מאפיינים הימנעותיים, הפרעה קשה במיומנות חברתית ובהסתגלות חברתית ללא עדות להפרעה בתר חבלתית" (פרק הבדיקה בחוות הדעת המשלימה).

9.         ביום 1.1.09 ניתנה חוות דעתו המשלימה של המומחה. המומחה סקר, כאמור, את ממצאי הבדיקה אליה הופנה התובע, וסקר את סדרות התלונות והטיפולים שעבר התובע מחודש 8/05. בחוות דעתו המשלימה קובע המומחה, כי התובע סובל מהפרעת קשב וריכוז ומהפרעה אורגנית מולדת. המומחה חזר על קביעתו בחוות דעתו הראשונה, לפיה תסמונת הדחק הבתר-חבלתית כתוצאה מן תאונה חלפה, וכי כיום, כל ההפרעות, לרבות הפרעות הקשב והריכוז וליקויי הלמידה, מקורם בהפרעה אורגנית מולדת. עוד קובע המומחה כי הפרעות דחק שהופיעו בשלב מאוחר מקורם באירוע אחר אותו חווה התובע שלוש שנים לפני עריכת חוות הדעת המשלימה ,ואין הן קשורות לתאונה.

10.        לסיכום, לא מצא המומחה כל קשר בין מצבו התפקודי, האורגני או ההישגי לבין התאונה, ומצא כי מקורם של קשייו של התובע אינו בתאונה הנדונה, שהשפעתה היתה מוגבלת והיא חלפה. על כן קבע המומחה כי אינו משנה מחוות דעתו הראשונה והוא קובע את שיעור הנכות הצמיתה שנגרמה לתובע על אפס.

11.        המומחה לא נחקר על חוות דעתו וממצאיו לא קועקעו. אציין עוד, כי המומחה נתן שתי חוות דעת מפורטות, הוא הסתייע בבדיקה פסיכו דיאגנוסטית בטרם יתן חוות דעתו המשלימה וקביעותיו בדבר התופעות המולדות מגובות היטב במסמכים רפואיים שהוגשו לתיק בית המשפט. לפיכך אני מקבל את ממצאי המומחה בחוות דעתו (יצויין עוד כי בסיכומיו, לא חלק התובע עוד על ממצאי המומחה או על מסקנתו). 

הראיות:

12.        מטעם התובע העידו הוריו. למרות שביום ניהול ישיבת ההוכחות הגיע התובע לגיל הבגרות והוא היה בן 18, משום מה לא העיד התובע בפניי, מבלי שיבוא בפניי נימוק משכנע לכך.

כאב וסבל:

13.        התובע נדרס ע"י רכב חולף, נגרמו לו חתכים בקרקפת, שני חתכים עמוקים באזור פרונטאלי- הימטומה באזור אוקציפטלי, חתכיו נתפרו והוא אושפז למשך ארבעה ימים. לאחר מכן נותרה לתובע נכות בשיעור 10% למשך שלוש שנים, שמקורה בפחדים שנגרמו בעטיה של התאונה. התובע עבר סדרת בדיקות וטיפולים כפי המפורט במסמכים הרפואיים.

14.        לאור מהות הפציעות שנגרמו לתובע, שגרמו לתפרים בעור (ראו תמונות המתארות את הפציעות- ת/1), ולאור הנכות הזמנית שנקבעה לתובע, תקופת אשפוזו וסדרות הטיפולים שעבר, נראה, כי בנסיבות העניין ראוי לפסוק לתובע כאב וסבל בשיעור 10% מן הסכום המקסימלי, בהתאם לאמור בתקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976; (ראו גם: ע"א 146/87 מדינת ישראל נ' רם רוזנברג פ"ד מג(3) 421). הסכום הנ"ל בתוספת ריבית מיום התאונה ועד היום עומד ע"ס 22,215 ש"ח.

הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד:

15.        התובע טוען כי הוא עבר סדרת בדיקות רבות, לרבות בדיקות ואבחונים אצל אנשי מקצוע (כגון מכון הדים- ראו ת/8) ובדיקות במוסדות רפואיים (ראו ת/3 ו- ת/4). לטענת התובע נגרמו להוריו הוצאות בגין נסיעות ובדיקות.